המהפך שעשתה רשת HBO בשוק הטלוויזיה האמריקאי
- המאמר התפרסם לראשונה במוסף סוף השבוע של מעריב יוני, 2018.
- בנות הארבעים והחמישים בינינו יודעות את האמת. "סקס והעיר הגדולה" היא
לא עוד פיקציה טלוויזיונית על נעליים של מנולו בלאניק, סקס, מיסטר ביג
וחלומות שלא יתגשמו לעולם בניו יורק. בדיוק כפי ש"בנות" היא קולו של דור
ה Y כך "סקס והעיר הגדולה" היא הקול הנשי של דור הX וקו התפר. אבל
לפני שאשכנע את מי שקורא מהצד וסבור שמדובר בעוד טלנובלה קלילה
לנשים, עם דמויות סטטיות ריקות מתוכן ועקבי סטילטו, זה אולי הרגע לתת
קרדיט למי שהיתה שם קודם: מרי טיילור מור, האישה הראשונה בטלוויזיה
האמריקאית שגילמה רווקה, עצמאית ואשת קריירה בקומדיית מצבים שביים
ג'יימס ל. ברוקס והפכה לאחת מתכניות הטלוויזיה המוצלחות של שנות
השבעים. "המופע של מרי טיילור מור" שימש השראה לסדרות על נשים
שנוצרו בהמשך, כגון "מרפי בראון", "אלי מקביל", "עקרות בית נואשות",
"בנות" וכמובן "סקס והעיר הגדולה", במעין אבולוציה מתבקשת על שינוי
בתפיסת הייצוג הנשי בטלוויזיה האמריקאית. דהיינו, לא עוד עקרות בית עם
סינר ענק שעומדות לצד בעליהן, אם כי נשות קריירה שמחפשות אהבה אך גם
אם אין אחת כזו בנמצא, הן עומדות יפה מאד על הרגליים.
ב 6 ביוני מלאו 20 שנה בדיוק לשידור הפרק הראשון בסדרה ששינתה את
השיח הנשי בטלוויזיה האמריקאית ונתנה ביטוי פמיניסטי, עוצמתי, חסר עכבות
לסוגיות שהיו עד אז טאבו או שנותרו בגדר שיחות רכילותיות: סקס,
אורגזמות, ויברטורים. מתי בפעם האחרונה ראה מישהו בסוף שנות התשעים
שד חשוף בטלוויזיה בסצנת הנקה?
ב"סקס והעיר הגדולה" דיברו על הכל, על אימוץ, על הפלות על בגידה, על
מציצות, על סרטן השד ואיך לא גם על גברים. בוודאי תופתעו לקרוא כי הדיון
על אהבה לא היה כלל ועיקר בסדרה. הבנות קארי, מירנדה, שארלוט וסמנתה,
אמנם מחפשות יחסים בריאים עם גברים, אלא שהקשר ההדוק ביניהן והחברות
העמוקה היו משמעותיות יותר מכל קשר עם גבר שהפציע בסדרה בין אם לפרק
ובין אם לעונה שלמה. אחד הציטוטים הידועים הממחישים זאת הוא באופן
מפתיע של שארלוט, שדמותה התכתבה עם נשות הרומן הרומנטי של המאה ה
19 המחפשות אהבה לנצח, כשהיא אומרת ברגע של חולשה לאחר פרידה:
"אולי אנחנו הבנות, הנפשות התאומות האחת של השנייה והגברים, הם רק
נועדו כדי שנוכל להשתעשע איתם".
"סקס והעיר", שודרה בין השנים 1998-2004- להוציא שני סרטי המשך
כושלים באורך מלא, שמעריצי הסדרה המכורים כמוני, נוהגים להתעלם
מקיומם – והיא עוקבת אחרי קארי ושלוש חברותיה. שלוש מהן בנות שלושים
פלוס מלבד סמנתה המבוגרת מהן בעשור. מירנדה עורכת דין, שארלוט אוצרת
האמנות, סמנתה אשת יחסי ציבור וכמובן קארי בראדשו בעלת טור בשם "סקס
והעיר הגדולה" בעיתון הניו יורק סטאר (הדמיוני).
ההשראה לסדרה היו סדרת טורים שכתבה לניו יורק אובזרבר הסופרת קנדיס
בושנל, שהיתה בליינית ניו יורקית וכתבה מידי שבוע על חיי המין של רווקות
בעיר. הטורים הפכו לספר שזכויותיו נרכשו על ידי המפיק דארן סטאר ורשת
HBO שהיתה החלוצה והאמיצה ברשתות הטלוויזיה האמריקאיות באותה
תקופה.
לא קיים בסדרה פרק בו צופה כלשהי מפינה נידחת כלשהי בעולם לא צעקה אל
המסך "גם אני, גם אני, זה קרה גם לי" בהקשר כזה או אחר – ואין זה משנה
אם היא מזדהה יותר עם קארי או מירנדה. כל אחת מהדמויות אמנם מוצגת
בקיצוניות אך נשים רבות מתייחסות לאלמנטים שונים בכל אחת מהן. מנקודת
מבט מעמיקה יותר אפשר לומר שארבע הדמויות מייצגות כל אחת צד אחר
בנשיות המודרנית. הן אמיתיות ומופשטות בעת ובעונה אחת, מורכבות מבחינה
רגשית וסגנונית ועל אף שהן מעל גיל 30 ורווקות, הן לא רווקות אומללות, הן
נשים עצמאיות שנהנות מסקס, אלכוהול וקניות.
זה הזמן לציין שבשנות התשעים רוב הדמויות הנשיות בטלוויזיה האמריקאית
הוצגו בקונסטלציה של 'קבוצת תמיכה נשית'. ב"סקס והעיר הגדולה" העניין
בולט אפילו יותר ועל אף המחלוקת בהצגתן הקיצונית של הדמויות – האפיון
המוגזם, הנעליים היקרות, הפזרנות הניו יורקית שנדמית לעיתים כלקוחה מתוך
פנטזיית סינדרלה מודרנית של נערה מהפריפריה – מערכת היחסים ביניהן
חזקה, מחויבת ומרגשת. כששארלוט יולדת את בתה הביולוגית אחרי טיפולים
רבים קארי, נוטשת את מיסטר ביג שלקח אותה לנסיעת פרידה, לה כה ציפתה,
בכרכרה בסנטרל פארק ורצה אל בית החולים. בסוף העונה השישית כאשר
סמנתה חולה בסרטן מי שסועדת אותה היא דווקא קארי החברה הטובה ולא
המאהב.
אם כך מדוע היתה מוצגת הסדרה לעיתים קרובות בעיני הביקורת כסט מביך
של דימוי נשי? לרבים לא היה קל להפריד בין הסצנות המתארות בחופשיות
סקס אנאלי, שלשות, וזיופי אורגזמות לבין התמה העיקרית והיא האופן שבו
גברים ונשים מבינים זה את זו לא נכון. אי אפשר להתעלם מכך שהדיונים
הנדירים בטלוויזיה – במעצמה שמרנית – על יחסי מין לא היו מתאפשרים ללא
עזרתן של תנועות פמיניסטיות מהגל השני והשלישי שהניפו את דגל
השוויוניות והשחרור המיני. לא רק זאת אלא שהחירות המינית שהדמויות
נהנות ממנה בסדרה מוצגת ללא כל טון שיפוטי לאורך העונות, בין אם מדובר
בהרפתקאות המין הסוערות של סמנתה, בין אם ברומנטיקה חסרת התקנה של
שארלוט או ברומן שמנהלת קארי עם ביג בזמן נישואיו לנטאשה.
העונה הראשונה החלה בשבירת מוסכמות בימוי מוכרות. קארי, הגיבורה
הראשית מדברת בשני הפרקים הראשונים לא רק בקריינות אל הצופה אלא גם
מביטה ישירות אל המצלמה. טקטיקה שנועדה לגרום לצופה להבין שהוא עומד
לחזות במשהו שטרם ראה. ועל אף שהעונה הראשונה היתה קלילה יותר מאלה
שהגיעו אחריה, היא יצרה במהירות תערובת חמצמצה של מצבי סאטירה
שהפכו לרגעים כנים ושוברי לב שמגלים לנו שעל אף הלוק המתוקתק, העבודה
הנחשקת והדירה במנהטן, קארי בראדשו היא אנטי גיבורה מובהקת.
בעונה הראשונה הביקורת היתה צוננת, על אף הפופולריות של הסדרה שעד
שנת 2000 עמדה במקום הראשון בדירוג הצפיות של HBO, היו כמה מבקרים
ממן זכר שהגיבו לפרקים הראשונים בהתנשאות. אלא שלא רק גברים השמיעו
קולות שכאלה, שרלוט רייבן הפובליציסטית הפמיניסטית של הגארדיאן
הזהירה את חבריה שלא לכתוב על הסדרה ואף טענה מאוחר יותר "לא יכולתי
לשאת את הרעיון שמישהו מאמין שהערימה חסרת הערך הזאת רלוונטית
מבחינה תרבותית". למרות הביקורת היו מי ששיבחו את הצגתה הרעננה של
דמות האישה החד הורית בטלוויזיה, לא עוד אישה קשת יום, אלא אשת
קריירה שלא מוותרת על רצונותיה על אף שהרתה.
מקייב מציין: "המבקרים שהפכו אותו לרדוד או ריק לא היו באמת מבינים את העבודה התרבותית
שעושה סקס והעיר. סיפורי נשים סיפרו אחרת. בתקופה שבה הפמיניזם היה כמו פלואוריד במים, כל
ההבטחה הזאת לא ממש שם. לנשים האלה היה כוח כלכלי כדי להיות מסוגלות להגדיר את עצמן
ולדעת שהן לא צריכות גבר, אבל הן עדיין רודפות אחרי האגדה ".
קארי ושרלוט הרומנטיות, מירנדה וסמנתה הציניקניות, שרלו וסמנתה הן פמיניסטיות מהגל החדש
אחת מהן סמנתה מתייחסת למין עצמו בחופשיות וובעוצמה. שרלוט דווקא רואה את עוצמתה של
האישה
באופן חריג ביותר, הדמויות עצמן היו סמלי. כפי שכתבתי במקום אחר – והתווכחתי, לעתים קרובות
שיכורה, במסיבות קוקטייל – ארבעת החברים פעלו כדמויות כמעט אלגוריות, המחוברות לדיונים
עכשוויים על חיי נשים, הממופים לאורך שלושה רצפים חופפים. הראשון היה רגשי: קארי ושרלוט היו
רומנטיות; מירנדה וסמנתה היו ציניקנים. השני היה אידיאולוגי: מירנדה וקארי היו פמיניסטיות של גל
שני, שהאמינו בשוויוניות; שרלוט וסמנתה היו פמיניסטיות של גל שלישי, שהתמקדו בניצול כוחה של
הנשיות, מזוויות מנוגדות. השלישי התייחס למין עצמו. בהתחלה, מירנדה ושרלוט היו נועזות, ואילו
סמנתה וקארי היו ליברטינות. באורח מטריד, ככל שהתקדמה ההופעה, החלה קארי לדאות בזהירות,
הרחק מחופש, מחשש.
קארי בראדשו עצמה החלה להיראות כמראה לאישה אחרת: היא היתה דמותו של בעל הטור בניו יורק
אובזרוור, קנדס בושנל, "אנתרופולוגית מינית" איתנה על המשוטטים לפריטים עיוורים. כאשר הראיון
הראשון, דארן סטאר, וצוות הכתיבה שלו, בעיקר נשים, התאימו את הטורים של בושנל, הם שינו את
הקארי הקפואה, ושפכו אותה לגופה החמה של שרה ג'סיקה פרקר. הוציאה פטפוט עם סנוז, שחוש
האופנה המתקדמת שלה לא נועד למשוך גברים לנישואים. במשך חצי תריסר פרקים, קארי היתה
חוקר שמח ומסקרן, ועישנה עם מודליסטים. לו היתה נשארת כך, היתה זו אולי עוד "מרי טיילר מור":
קומדיה עליזה ומעצימה על הרפתקאותיה של אשה אחת בעיר הגדולה.
כשהפרק הראשון של הסדרה שודר בישראל הייתי בת 21, לאורך עשרים השנים האחרונות מי
שהיתה האיידול שלי קארי בראדשו שאולי התוותה לי את הדרך שאז כלל לא ידעתי שאפסע בה
בעצמי ככותבת טורים לעיתון, עם שיער שלא מסתדר במזג אוויר לח ועם מיסטר ביג אחד או שניים
אוסף של קריאות אקדמיות שנועדו לכאורה למעריצים, ספרו של מקייב ואקאס בחן את השיח המתייחס
לאופנה, למיניות, לנשיות המודרנית, להומור הנשי ולפמיניזם של גל שלישי. המופע סיפק הרבה כדי
ללעוס.
"סקס והעיר הגדולה כתבו נטל עצום של אחריות ייצוגית", נזכר מקייב.
"אז כמה הופעות לבוא ככה שבו הם צריכים לעשות הכל. אם אתה חושב על 'אתה שרלוט או קארי'
שיחה, אתה לא יכול להיות כי הדיון על הסופרנוס. זה באמת טפח על רוח הזמן ".
קונספט של תיבה'
כי סקס והעיר הגדולה היה על HBO גם להגדיר אותו מלבד הנסיעה הקומדיה אחרים. "דבר אחד
שחלוצי HBO הוא רעיון הקופסאות שבו תוכל לעצור, לתפוס את האובייקט ולהביט בו באופן שלא נעשה
קודם. היתה תחושה שההופעות האלה רצו לתפוס משהו מהרגע ".
זה מעורר שאלה בוערת: איך סקס והעיר הגדולה להחזיק מעמד, 14 שנים לאחר מותו?
"דבר אחד על טלוויזיה זה באמת יכול להיות הזמן שלה הוא שאתה יכול לראות את זה מיושן," מציין
McCabe. "יש דברים שהמשיכו הלאה, בייחוד מבחינת אופנה וסגנון. אתה מתחיל לקרוא מחדש תווים
ומישהו כמו סם, שהיה מהפכני באותה עת, עומד בתור אופי יפה במובנים רבים. מעניין לראות עד כמה
השראה זו היתה – תחושה של שחרור וחיים ללא אשמה ".
במקום זאת, קארי נפלה תחת הקרון של מר ביג, הסקסאי, המסתיר רגשית, בעל הון של ארבעים
ושלוש ששיחק כריס נות'. מכאן ואילך, מהנה כ"סקס והעיר הגדולה", היא גם הרגישה כאילו היא
מתכוונת לדחוף את משאלתה לזיהוי הקהל, מה שמעורר חרדה כהקלה. היא החליפה את הסצנה
הראשונית של הקומדיה הרומנטית, מ"גם אני! "ל"אם אני מחבבת אותה?" גבר שנרקם כמעט מתוך
דגלים אדומים, ביג לא היה שם כדי להציל את קארי: במקום זאת, "האהבה הגדולה" שלו היתה הרעלה
איטית. היא הסתחררה, נעשתה חרדה, אובססיבית, ולמרות קסמה, היתה מרוכזת בעצמה בפראות –
במילותיה שלה, "האישה המפחדת שפחמה את שפיותה." היחסים שלהם נראו בדאגה מצד חבריה,
שלא היו, כפי שמרטין מציע, סתם "טיפוסים", אבל תיאורים של פרוסה צרה של מנהטן עשירה
במנהטן, שלושים ומשהו: הוואספי גלרינה, עורכת הדין הפמיניסטית הליברלית, הפובליציסטית של
הכוח הדקדנטי.
האנטי גיבורה הראשונה קארי בראדשאו
מצד אחד, סקס והעיר הגדולה מחזקים את הרעיון שאתה צריך להיות רזה ולבן ויפה כדי להצליח, אבל
מצד שני זה באמת על כוח של ידידות. זה היה אולי להראות את הראשון כדי לכסות נשים מדבר על
היחסים שלהם. זה לא לוקח את עצמו ברצינות, הוא מזהה את הכיף במערכות יחסים אלה.
אלי מקביל היה ממש מעצבן. אני חושבת שהבמאי היה אנטי-פמיניסטי, ולכן זה תמיד הפך את סיפור
העלילה להיות אנטי-נשים.
הרשם לתקשורת מדיה: חדשות עבור מקבלי חדשות
קרא עוד
אבל בריג'ט ג'ונס תמיד התלוננה על כמה שמנה היא, ולמרות שהסקס והעיר הזאת ממש רזה, הם
יושבים ואוכלים פיצה ולא מתנצלים על כך. בריג'ט ג'ונס תמיד לבד, מדברת על איך שהיא לעולם לא
תמצא גבר, ואף על פי שהם מדברים הרבה על גברים, הפילוסופיה היא שלמרות שהגברים ישתנו,
החברות שלהם תהיה שם לנצח. במובנים מסוימים הוא מתייחס גברים כמו גברים יש נשים לטפל
בעבר, אבל יש להם לב, הם תמיד אכפת לגברים. אחד הצדדים הרע של זה כי הוא כל כך צרכני,
האובססיה עם נעליים מגוחך. אבל זה טלוויזיה נוחות – בהיר וצבעוני ומהנה.
לין סגל
הפרק האהוב עלי היה האחרון בסדרה האחרונה, שם סמנתה מודה בגילה. היא אומרת, "אני בת
חמישים מזויפים וגאה בזה!" זה גרם לבי לשיר בשמחה לשמוע את זה. כל העניין הזה לא נדון כך קודם
– זה היה חגיגה של נשים מזדקנות. האפיזודה האהובה עליי היתה זו שמניולו בלאניקים של קארי
נגנבה במסיבה – כל הדיאלוג הזה על "הוצאתי כסף על מתנות לחתונה ועל ילדים של אנשים אחרים
ואף אחד לא חגג את העובדה שאני רווקה".
כאילו אנחנו צריכים להזכיר כי בסוף 1990 היה עידן הזהב של הטלוויזיה, 2018 מסמן את יום השנה ה –
20 של סדרת אהובים רבים, ביניהם דוסון קריק, זה 's 70s הצג וויל וגרייס. עם זאת, כאשר הופעה של
דארן סטאר על ארבעה חברים בניו יורק שודרה ב -6 ביוני 1998, מעטים יכלו לנבא, אחרי כמה
מערבולת ראשונית, את החיים המוקסים סקס והעיר הגדולה תוביל את האוויר במשך שש השנים
הבאות. פחות או יותר היה יכול לחזות את המורשת המתמשכת שלה.
כאשר הסדרה של לנה דנהם, שהופיעה לראשונה ב- HBO ב -2012, היא מיהרה לסחוט את הכובע
שלה לקומדיה של סטאר. השוואות בין שתי ההצגות היו בלתי נמנעות, בהתחשב בכך ששניהם הציגו
קבוצה של ארבע בנות שונות המניעות את חייהם המקצועיים והאישיים בעיר ניו יורק.
בהחלפה בין שושנה לבנות (זוסיה מאמט) לבין ג'סה (ג'מייקה קירקה), מסכמת שושנה את תכונותיהם
האישיות במונחים של הדמויות ממין והעיר. "את בהחלט קארי עם, כמו, כמה היבטים של סמנתה,
ושיער שרלוט. זה כמו שילוב ממש טוב. אני חושב שאני בהחלט קארי בלב, אבל לפעמים. . . לפעמים
סוג של סמנתה יוצא. ואז, כשאני בבית הספר, אני בהחלט מנסה ללבוש את כובע מירנדה שלי ".
סינתיה ניקסון, ששיחקה עורכת הדין הצינית מירנדה הובס, הודיעה בחודש שעבר על כוונתה לרוץ
למושל ניו יורק. הפרשנות של טוויטר ניהלה סולם רחב, מאנשים שהאשימו את סקס והעיר הגדולה
עבור ג'נטריפיקציה של ניו יורק, לאחרים התבוננו כי ניקסון לא תהיה הראשונה שתעשה את הקפיצה
מחדשות לשולחן ציבורי. במקום אחר, הפוליטיקאית כריסטין קווין דחתה אותה כ"לסבית בלתי
מסויגת". משתמש Twitter @racheld ציין בצורה מבריקה: "מירנדה עבור המושל הוא הסוף ל- SATC,
שמגיע לנו כל כך עשיר".
התברר כי רבים התקשו להפריד בין ניקסון, פעילה מחויבת של חינוך ציבורי ונישואין, מתפקידה
המפורסם ביותר.
"מצד אחד, תפקידה בסדרה היה כאיש בטוח ומקצועי, והיא מגיעה לשוק הפוליטי עם האישיות הזאת",
אומרת דיאן נגרה, פרופסור ללימודי קולנוע ותרבות המסך באוניברסיטת UCD.
"מצד שני, היא הודיעה על שאיפותיה הפוליטיות בתקופה שבה אנו נמצאים ללא תשלום עם
הפוליטיקה האמריקאית, שבה החוקים הישנים על הצורך לצבור ניסיון אינם חלים עוד. היא פוטרה
כטירונית, אבל היא קיבלה את פניה בעיקר כניו יורקי אמיתי, והחלק שלה בסקס והעיר עוזר לחזק את
הזהות הזאת "
כאשר חברים מצאו חיים חדשים על נטפליקס, הניח כי גל חדש של אלפי שנים, שכבר היה מאוהב
בנוסטלגיה של שנות ה -90, יחבק אותו. מה שאף אחד לא העלה על דעתו היה קהל צעיר יותר, שהביע
הסתייגויות מהסיפורים של הסיטקום, ותאר אותם כטרנספוביים, הומופוביים, בגודל איסט וסקסיסטי.
אפשר לטעון, כי אותן ביקורת עשויות להיות מסודרות במין והעיר; אחרי הכל, זה סיפור של ארבע נשים
לבנה cisgender אשר לעתים קרובות עיוורים זכות שלהם. באחד הפרקים, קארי זורק חובב דו-מיני (או
"מינית מבחינה מינית"), ומבטל ביסקסואליות כ"מחלף בדרך לגיי טאון ". סמנתה משתמשת גם
בשמצות טרנספוביות, המתארות את השכונה שלה "אופנתית ויומית בלילה" (עונה 3). חמותה של
שרלוט באני לא נהנית ממנדרין פוד ולא תיהנה מילד מנדרינית. הפופולריות של מרטין
#WokeCharlotte מוכיחה כי אלפי שנים (במיוחד צ'לסי Fiarless ו לורן Garroni) הם מוחאים כפיים
כמה סקס ואת העיר של מיושן מיושן.
