תמיד תהיתי אם העובדה שלא למדתי תקשורת באופן מסודר חיבלה לי בעבודה בשנים הראשונות שלי כעיתונאית. בדיעבד, אני יכולה לומר בפה מלא, שלו למדתי בבית ספר שהיה מעניק לי את כל הכלים הפרקטיים בעבודה, ייתכן והייתי מקצרת לעצמי תהליכים רבים על הדרך. אני מניחה שבעיקר היו נחסכים לי כמה מפחי נפש בדמותם של טקסטים מסומנים במרקר צהוב, שכתובים אין ספור ונזיפות של עורך תורן.
למזלי, הייתי מספיק מכורה לתחום העיתונות בכלל ולכתיבה בפרט, כדי לשרוד בו וללמוד ממש מאפס את סודותיו מבוסים נפלאים שעבדתי תחתיהם במשך 15 שנה. כאלה שהיו סבלניים מספיק כדי לתת לי ליווי מקצועי צמוד. דבר שאינו מובן מאליו.
אלא שהיום מפת התקשורת נראית קצת אחרת ממה שהיה לפני עשור ויותר. ריבוי הערוצים, המלחמה בין הפרינט לדיגיטל ועולם הרשתות החברתיות שהופך היום כמעט כל בן אדם עם אינפורמציה למדווח לגיטימי של התרחשויות, גורם לכך שחוקי המשחק השתנו. הן של מערכות העיתונים/ אתרים, הן של מעמד העיתונאי והן של הרלוונטיות של הדיווח.
היום כדי להיות עיתונאי טוב, לא מספיק לדעת לכתוב, צריך לדעת לאתר את המקורות הנכונים, להיות במקום הנכון ובזמן הנכון, להיות זריז, יעיל, חד ובעיקר להיות זה שידווח ראשון.
ולא רק ב "ניוז" עסקינן, גם כתבי המגזין של היום לא נחים על זרי הדפנה. יש כל כך הרבה סיפורים אנושיים מעניינים וכל כך מעט סבלנות לקוראים לשקוע בכתבה של שישה עמודים במוסף שישי.
אז איך עושים את זה טוב?
כמו בכל דבר צריך קודם כל כישרון, אחר כך צריך להגיע הניצוץ שבלעדיו אני תמיד מייעצת לאנשים ששואלים אותי אם כדאי להיכנס לתחום הזה, שאם הם שואלים אז כנראה שהם לא שם לגמרי. ובסוף אי אפשר לשכוח את הטכניקה. אני מאמינה שטכניקת עבודה נכונה ומשופשפת תגדיל את הסיכויים שלכם להתקבל לעבודה בתחום, ליצור לעצמכם את הקילומטרז', השפשוף בכל תחומי המדיה וכמובן את תיק העבודות הרצוי.
החלום הכי גדול שלי כנערה היה לכתוב טור אישי במוסף שבת כלשהו. ולא רק שהוא התגשם אלא שהגעתי הרבה יותר רחוק ממה שאי פעם ציפיתי שיקרה בתחום העיתונות. הייתי שם, למעלה ולמטה ברע ובטוב, ואני יותר משמחה ומתרגשת להיות חלק מצוות המורים בבית הספר הזה ולעזור למי שכתיבה ותקשורת, הן חלומו הגדול.
המסע שלי לעיתונאות
- מאת טליה לוין
- טור אישי - מרצים
שיתוף ב facebook
