באחד האֶמֶשים טיילתי עם אשתי, באזור שוק הכרמל. כובע שהיה על אחד הדוכנים, צד את עיני ולאחר משא ומתן קצר (המוכר דרש 30 ש"ח אני ניסיתי 20, ובסוף סיכמנו על שלושים) קניתי כובע שהוקטן למידות ראשי (ראש קטן), ואז הגיע זמן טקס גזירת האטיקט. באותו רגע חשבתי שאני לא רוצה לגזור, לא יודע למה. המשכנו בדרכנו תוך כך שמידי פעם אשתי מעיפה מבט חשוד לעבר האטיקט המוצל.
יצא שכעבור זמן קצר היינו אמורים לטוס להונגריה, החלטתי שאני אטוס לטיול עם הכובע והאטיקט לתפארת. כשפגשנו בנמל התעופה את חברינו, התחילו לחשושים וזכורים לי אף ניסיונות התנקשות. האטיקט יפה אמרה הקטנה, עכשיו נהיה למשל ולשנינה (למעשה היא אמרה אידיוט, אבל כדי לקצר שיפצתי את דבריה). משך כל הטיסה, חברינו ניסו לשדל אותי בדברים להסיר את האטיקט (ולמה בעצם? הוא חלק מהקניה). כשירדנו – הדיילת הראתה סימנים שמשהו מפריע לה (ברור, אנטישמית שכמותה), ובנחיתתנו שמתי לב שלשוטר שהחתים את הדרכונים הייתה בעיה מסוימת להחתים את הדרכון שלי. הוא התקשה להתרכז ומידי פעם הגניב מבט לעבר האטיקט שפיאר את כובעי, אלא שעכשיו סובבתי אותו כך שהיה מול עיני במקום מוגן.
לכל מקום שהגענו בטיול, קיללתי את ההונגרים קוסנאם (התשובה שלי לאפרים קישון: הונגריה היא הארץ היחידה בעולם, שכשאתה מקלל את האנשים, הם מחייכים אלייך ומנידים ראש לאות תודה) הם הראו משהו עם האצבעות בצורת מספריים, לא הבנתי מה בדיוק הם רוצים, או שמא לא רציתי להבין.
היו מקרים שתייר אמריקאי התנדב בניגוד לרצוני לחתוך את האטיקט. שאר חברי הקבוצה לא יכלו לשאת את הפופולאריות שלי בהונגריה (מה הבעיה שלהם? שייקנו גם הם כובע עם אטיקט ולא יגזרו אותו) וטענו שיש בזה משום סיכון שמישהו באחת החנויות יחשוב שהכובע גנוב. הסברתי להם שהאטיקט כתוב בעברית וזו ההוכחה הניצחת שהוא לא מכאן.
עד יציאתנו את הונגריה התחילו איתי כמה בחורות מתוך תקווה נואשת שאני אתן דווקא להן את הכבוד לגזור את האטיקט, הפופולאריות שלי עלתה פלאים. בעיקר בקרב הנשים.
כמו כן, היו גם כמה ניסיונות לגזוז את האטיקט, ניסיונות שלא צלחו לאור העובדה שהייתי בכוננות אטיקט. לקראת שובנו לארץ שמתי לב שהיו כמה אנשים עם כובעים ואטיקט בידם, תופעה די מוזרה אם חושבים על זה.
אז אם תגיעו להונגריה ותראו אנשים עם כובע ואטיקט עדיין מחובר אליו – דעו לכם שאת התופעה הזו יסד, איך לא – יהודי.
